וואלה, בדיוק זה מ'שקרה 

וואלה, בדיוק זה מ'שקרה

ראיתי את כותרת הכתבה ופרצתי בצחוק, למה בדיוק זה מ'שקרה אתי, זו ההרגשה שלי:

הארץ גלריה "בוקר אחד קם אדם ומגלה שהוא צמחוני" (7.7.2011) רחל טל שיר

יום אחד לפני שנים האמא היקרה שלי, הביטה בי במבט מוזר ושאלה: "תגידי, את הופכת לי לצמחונית?"....כדרכן של אמהות הן שמות לב לדברים לפנינו, ואני שלא שמתי לב לנושא קודם הכחשתי נמרצות.

אני? מה פתאום? הבטתי בה בתוכחה ודחפתי מיד לפה קציצה טריה וטעימה שזה עתה טוגנה על ידה. סירבתי לדיאגנוזה, שאלתי אותה מהיכן הרעיון הנלוז הזה.

לא שמתי לב, ולא נעים לומר...שהיא קצת צודקת: תקופה ארוכה הפסקתי להעדיף מאכלים בשריים, ושיניתי קצת את היחס לירקות ולמאכלים שונים ועוד כמה דברים.

די מהר הגעתי למסקנה שאין טעם להתנגד להליכים טבעיים שאתה וגופך עוברים, טוב יותר לזרום עמם בקצב שלך, וכך היה.

שנים הקניטו אותי איך זה שאני אוהבת ופועלת למען בעלי חיים ועדיין לא צמחונית. ואני שממש אבל ממש לא אוהבת לעשות דברים כי לוחצים או מנסים לשכנע באסרטיביות יתרה ומוגזמת, סירבתי ודחיתי אותם במחי יד.

בכלל לדעתי אדם צריך לעשות דברים לא מתוך לחץ של אחרים וגם לא לחץ עצמי, כלומר לא מהראש כשהוא בעצם מכריח את עצמו, אלא ברגש מהבטן.

עניתי למקניטי:  אם וכאשר זה יגיע, זה יגיע.

אכן כך היה, ללא כוונה או אילוץ מיוחדים מבחינתי, אפשר לומר בהומור אפילו נגד רצוני, בלי ששמתי לב, קרה בדיוק כפי שה"דיאגונזה" של אמא.

הרבה אבני דרך עוד היו לאורך השביל שבסופו הפסקתי לאכול בעלי חיים. חלקן תזונתיות - כשראיתי שמנות בשריות עושות לי כבד בבטן, אחרות עקרוניות רגשיות, וחלקן לא אלה ולא אלה. כל אחת וכל קטע ומקרה היו כמו שלב אחד בסולם שקירב אותי לכיוון.

היו:

הטיולים לאפריקה (סיפרתי על זה) בהם הבנתי שאני ככולנו אוכלת את החיות שאני רגילה ונרתעת מלאכול חיות אחרות ש"אני אוהבת", והרי אני אוהבת את כל החיות, ושאוכל זה גם עניין של הרגלים וגיאוגרפיה,

הווטרינר שלי דאז, שזרק לי שהוא אינו אוכל את הפציינטים שלו, ועוד ועוד....

עד ש.....שבוקר אחד התעוררתי והבנתי שאין טעם להתכחש לזה שאני צמחונית, בדיוק כמו בכתבה, ואני כבר כזו מזה זמן מה, עוד בטרם ידעתי זאת.

החיים מכאן ואילך החלו לקבל תפניות שינויים: הדרך בה אני מסתכלת על דברים, הטעם במזון, ואני בכלל השתניתי.

טוב? לא טוב? אין לי שמץ. אך הייתי "שם" (כאוכלת ואוהבת בשר) ואני גם כאן, לכן יש לי מבט על שני הכיוונים, ומבינה כעת את משמעותו של הביטוי: Never say never שהרי אם מישהו היה אומר לי שאפסיק לאכול בעלי חיים הייתי אומרת לא לעולם לא, והנה בוקר אחד התעוררתי ו.....

אז הנה, על בשרי ראיתי שלא כדאי לומר : בחיים אני לא אעשה את זה, ובחיים לא אוכל את זה וכל מיני כאלה.

וכשמביטים על חסר בית ברחוב, אדם זקן, חולה, או פגוע (בצורה זו או אחרת), ואפילו כלב נטוש אומלל שבעליו החליט שלא מתאים לו יותר, כדאי לזכור שבחיים אי אפשר לדעת מה יהיה או יקרה אתך מחר, ואפילו מה אתה עצמך תעשה ותעדיף בעוד כמה שנים....

הופיע במקור כולל תמונות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2261320/